יש רגעים שבהם לא קורה שום דבר רע.
אין משבר, אין דרמה, אין סיבה ברורה 
ובכל זאת, משהו בפנים מרגיש כבוי.

הימים עוברים, אנחנו “מתפקדים”, מחייכים כשצריך,
אבל בפנים יש תחושת ריק שקשה להסביר.
זה לא דיכאון, זה לא עצב זו עייפות רגשית שקטה.
הלב פשוט עייף מלהחזיק הכול.

🌿 מה זה בעצם "מצב הישרדות"?

זה לא רק כשיש סכנה אמיתית.
זה כשאנחנו חיים בתחושת דריכות מתמדת 
מנסים שלא לטעות, שלא לאכזב, שלא לאבד שליטה.

ב־CBT  אנחנו קוראים לזה “מצב תגובתי"

הגוף והמוח פועלים כאילו משהו עומד לקרות,
גם כשהכול שקט.

וזה מתיש.
המערכת שלנו לא נועדה לחיות בדריכות מתמדת.
עם הזמן, היא מתחילה להשחק.
ואז מופיעה אותה עייפות רגשית שקטה,
שנראית כמו חוסר עניין, או אדישות,
אבל בעצם היא סימן שהלב זועק למנוחה.

ההישרדות לא נעלמת  היא נרגעת כשיש ביטחון

אי אפשר “להפסיק לשרוד” בכוח.
אי אפשר להכריח את הלב לנוח.
הדרך היחידה לצאת מהישרדות  היא להרגיש בטוח מספיק כדי להרפות.

זה לא קורה ביום אחד.
זה קורה כשהמוח לומד מחדש שכרגע אין סכנה.
כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש בלי להיבהל,
לנשום בלי למהר,
להיות בלי לתקן.

בטיפול רגשי, אנחנו עושים בדיוק את זה:
בונים מקום בטוח, שבו מותר להיות עייף, מותר לא לדעת,
ומותר פשוט להיות אנושי.

🧠 הגוף מדבר  הלב מבקש שקט

הגוף הוא הראשון שמספר לנו שאנחנו בהישרדות:
עייפות כרונית, חוסר שינה, מתח, לחץ בגוף, נשימה קצרה.
אלו לא "תקלות"  אלו סימנים.
כשאנחנו מתעלמים מהם, הם רק מגבירים את הצעקה.
כשאנחנו מקשיבים  הם נרגעים.

CBT מלמד לזהות את הסימנים האלה בזמן אמת,
ולתרגל תגובה אחרת: נשימה, מחשבה מרגיעה, או שינוי קטן בהרגל.
כל פעם מחדש, הגוף לומד  אפשר לנוח. זה בטוח.

💡 תובנה טיפולית

אנחנו לא אמורים לחיות על טייס אוטומטי של תפקוד.
אנחנו אמורים גם לעצור, להרגיש, להתחדש.
החיים לא נמדדים רק ביעילות 
הם נמדדים גם ביכולת להרגיש בבית בתוכנו.

ההפך מהישרדות הוא לא “שלווה מושלמת”
אלא האפשרות להיות עם עצמנו בלי פחד.

✨ 

כשהלב עייף מהישרדות, הוא לא מבקש שינוי גדול
הוא מבקש להרגיש שוב.
רגע אחד של שקט אמיתי,
רגע אחד של נשימה מלאה,
רגע אחד שבו אנחנו מפסיקים להילחם,
ופשוט מאפשרים לעצמנו להיות.

כי לפעמים הדבר הכי אמיץ שאפשר לעשות,
הוא להרשות לעצמנו לנוח.

"אולי הגיע הזמן לא להילחם כדי להרגיש טוב 
אלא ללמוד איך להרגיש טוב גם כשיש רגעים לא פשוטים.”